טיפול בפגיעות סחוס בברך

פגיעות סחוס בברך הן מצב שכיח, העלול לגרום לכאב, נפיחות והגבלה בתנועה. הסחוס, שהוא רקמה חלקה וגמישה המצפה את קצות העצמות במפרק, חיוני לתנועה חלקה ולבלימת זעזועים. נזק לסחוס עלול להוביל לשחיקה הדרגתית של המפרק ולמצב המכונה אוסטאוארתריטיס (דלקת מפרקים ניוונית).

מהו סחוס הברך וכיצד הוא נפגע?

סחוס מפרקי, או סחוס היאליני, מצפה את קצות עצם הירך, עצם השוקית ופיקת הברך. תפקידו העיקרי הוא להפחית חיכוך ולאפשר תנועה חלקה ונטולת כאב בין העצמות, תוך בלימת עומסים. פגיעות סחוס יכולות להיגרם כתוצאה ממספר גורמים:

• **טראומה חדה:** חבלות ישירות לברך, נפילות, תאונות ספורט או פגיעות קריעה של רצועות ומניסקוס.
• **שחיקה ובלאי:** תהליך טבעי הקשור לגיל, עומס יתר על הברך (כמו עודף משקל), פעילות גופנית אינטנסיבית לאורך זמן או עומס מכני לא תקין.
• **מצבים רפואיים:** מחלות מפרקים דלקתיות או הפרעות מטבוליות מסוימות.

תסמינים אופייניים לפגיעת סחוס

התסמינים משתנים בהתאם לחומרת הפגיעה ומיקומה, אך לרוב יכללו:

• **כאב:** לרוב מחמיר בפעילות הנושאת משקל, כגון הליכה, ריצה, עליה או ירידה במדרגות.
• **נפיחות:** הצטברות נוזל במפרק.
• **קשיון:** תחושת נוקשות במפרק, בעיקר לאחר מנוחה.
• **קליקים או חריקות:** רעשים הנשמעים בתנועת הברך.
• **"נעילה" או תחושת "בריחה":** הברך נתקעת או מאבדת יציבות לפתע.

אבחון פגיעת סחוס

האבחון מתבצע על ידי אורתופד וכולל:

• **בדיקה גופנית:** הערכת טווחי תנועה, רגישות ויציבות הברך.
• **בדיקות הדמיה:** צילום רנטגן (לשלילת פגיעות עצם), ובמיוחד דימות תהודה מגנטית (MRI), המאפשרת הדגמה מפורטת של הסחוס והרקמות הרכות.

אפשרויות טיפול בפגיעות סחוס בברך

הטיפול נקבע בהתאם לגיל המטופל, רמת הפעילות, מיקום הפגיעה וגודלה. קיימות שתי גישות עיקריות:

טיפול שמרני (לא ניתוחי)

• **מנוחה והפחתת עומסים:** הימנעות מפעילויות המחמירות את הכאב.
• **פיזיותרפיה:** חיזוק שרירים תומכים (בעיקר שריר הארבע ראשי), שיפור גמישות וטווחי תנועה, ולימוד תבניות תנועה נכונות.
• **תרופות נוגדות דלקת וכאב:** משככי כאבים ללא מרשם או נוגדי דלקת לא סטרואידליים (NSAIDs).
• **הזרקות:** הזרקות חומצה היאלורונית ("שימון" המפרק), סטרואידים (להפחתת דלקת), או טיפולים ביולוגיים כמו PRP (פלזמה עשירת טסיות).

טיפול ניתוחי

כאשר הטיפול השמרני אינו מספק או במקרים של פגיעות סחוס נרחבות, ניתן לשקול התערבות ניתוחית:

• **ארתרוסקופיה:** הליך זעיר פולשני לניקוי המפרק, הסרת חלקי סחוס רופפים, ו"החלקת" אזורים מחוספסים.
• **מיקרו-שברים (Microfracture):** יצירת חורים קטנים בעצם מתחת לסחוס הפגוע לעידוד דימום וצמיחת סחוס חדש (פייברוקרטילג'י) באזור הפגוע.
• **השתלת סחוס עצמי (OATS/Osteochondral Autograft Transfer System):** לקיחת גלילי סחוס-עצם בריאים מאזור שאינו נושא משקל בברך והשתלתם באזור הפגוע.
• **השתלת תאי סחוס (ACI/Autologous Chondrocyte Implantation):** לקיחת דגימת סחוס מהמטופל, גידול התאים במעבדה והשתלתם בחזרה באזור הפגוע בברך.
• **אוסטאוטומיה (Osteotomy):** ניתוח לשינוי יציבות ציר הרגל במטרה להפחית עומס על אזור הסחוס הפגוע.
• **החלפת מפרק ברך (חלקית או מלאה):** במקרים של שחיקת סחוס נרחבת ומתקדמת, כאשר אין אפשרות לשחזר את הסחוס, מבוצעת החלפה של המפרק הפגוע במפרק מלאכותי.

שיקום לאחר טיפול בפגיעת סחוס

ללא קשר לסוג הטיפול, תהליך השיקום הוא מרכיב קריטי להצלחה. תוכנית פיזיותרפיה מותאמת אישית, הכוללת תרגילים לחיזוק, גמישות, שיפור טווחי תנועה ואיזון, הכרחית לחזרה לתפקוד מלא ולמניעת פגיעות חוזרות. משך השיקום משתנה בהתאם לסוג הטיפול וחומרת הפגיעה.