תסמונת עין יבשה

הגורמים לעין יבשה

חלק מהאנשים לא מיצרים די דמעות על מנת לסכך את העין ולשמור עליה במצב רטוב ונוח. לפעמים כמות הדמעות המיוצרת מספיקה אך ההרכב שלהם לא תקין. לרוב ההסתמנות הקלינית תהיה תחושת גרד, צריבה, הפרשה צמיגה ורגישות נכרת בעיניים.

חולים עם עיניים יבשות מתקשים מאוד להרכיב עדשות מגע. עין יבשה זו תסמונת שכיחה הפוגעת ב 14%- עד 33% מהאוכלוסייה בעולם. תסמינים הקשורים ליובש העין הם בין הגורמים המובילים לפניות לרופאי העיניים.

באופן מפתיע גם דמעת בעודף יכולה להיות ביטוי לעיניים יבשות. אם הפרשת הדמעות הבסיסית נמוכה והעין כואבת ומגרדת, בלוטת הדמעות תגיב בהפרשת דמעות בעודף (הפרשה רפלקטיבית). וכך, למרות שהמחלה הבסיסית היא עין יבשה, הפרשת הדמעות הרפלקטיבית יכולה לגרום לדמעת מטרידה.

הגורמים לעין יבשה

ישנם מספר רב של גורמי סיכון מוכרים להתפתחות עין יבשה. אלה כוללים: הזדקנות, ניתוחי לייזר לתשבורת, מחלה אוטואימונית מערכתית, מין נשי, שינויים הורמונאליים, ירידה בתחושה קרנית, הפרעות במצמוץ, תרופות, זיהומים, אלרגיה , סוכרת, חסר בוויטמין A ושימוש בעדשות מגע.

ככל שהעין יבשה יותר, ריכוז המלחים בדמעות עולה (אוסמולריות גבוהה). התוצאה היא היווצרות תגובה דלקתית כרונית בעין ונזק לפני שטח העין.

העין תנסה לייצר עודף דמעות, ככל שהיכולת קיימת, ולהגדיל את קצב העפעוף כדי לפזר את מעט הדמעות הקיימות טוב יותר על פני שטח העין. נזק יכול להיגרם לבלוטות הדמעות בשל הגירוי המתמשך ובדרך כלל גם יגרם נזק לשטח פני העין.

בגלל חוסר יציבות שכבת הדמעות נגרמת גם הפרעה בראיה והסובלים מעין יבשה יתלוננו על ראית פסים והפרעות ראיה אחרות שחולפות אחרי מצמוץ. לעתים, חוסר יציבות הדמעות הוא המנגנון ליובש. לרב זה נובע מחוסר המרכיב השומני של הדמעות עקב מחלת בלוטות השומן של שפת העפעף (דלקת עפעפיים – בלפריטיס).

הטיפול בעין היבשה

הטיפול הנפוץ ביותר ליובש הוא הזלפה מקומית של תחליפי דמעות. למרות שטיפול זה הוא רק טיפול מרגיע, השימוש בדמעות מלאכותיות לעיניים יבשות יעיל במקרים של יובש קל להקלת התחושה.

תחליפי הדמעות מופעים בצורת נוזל, ג'ל או משחה. ההבדל העיקרי בין התכשירים השונים הוא בצמיגות, ההרכב וחומר השימור. הצמיגות מאפיינת את הצפיפות היחסית של התכשיר המשקפת את משך הזמן שהחומר נמצא על שטח פני העין.

התכשירים עם הצמיגות הנמוכה משמשים בדרך כלל במקרים קלים של יובש ולשימוש במשך היום מאחר שהם מטשטשים פחות את הראייה. ככל שהיובש מחריף, יש צורך בתכשיר צמיג יותר על מנת להקל על התסמינים, אך אלה מטשטשים את הראייה ולכן עדיף להשתמש בהם יותר לקראת השינה.

הדמעות הטבעיות עשירות מאוד בתכולתן ומכילות מרכיב שומני, מרכיב נוזלי ומרכיב חלבוני. לעומת זאת תחליפי הדמעות השונים דלים מאוד בהרכבם ומכילים בעיקר חומרים משמרים, מייצבים, מלחים, סוכרים ובופר. בתכשירים אלה נעשה שימוש בפולימרים השומרים על הלחות. קיימים סוגים שונים של פולימרים וחלקם טובים יותר ושומרים יותר זמן על לחות העין.

אחד החסרונות הבולטים של חלק מתכשירי הדמעות המלאכותיות הוא השימוש בחומר משמר ובחומרים מייצבים. שימוש ממושך בהם, על שטח פני עין הפגוע ממילא עקב יובש, עלול להחמיר את המחלה. לחולים הנדרשים להזליף תחליפי דמעות מספר רב של פעמים במשך היום, מומלץ להשתמש בתחליפי דמעות ללא חומר משמר.

מכיוון שעיניים יבשות לרב גם סובלות מדלקת כרונית מומלץ לשלב בטיפול בעין יבשה גם חומרים נוגדי דלקת. טיפולים נוגדי דלקת כוללים שימוש בסטרואידים, ציקלוספורין, אומגה 3 או סוגי אנטיביוטיקה מסוימים.

טיפול בסטרואידים ללא חומר משמר הוא טיפול יעיל מאד להפחתת הדלקת ושיפור מצב שטח פני העין בחולים עם עין יבשה. לרוע המזל, לטיפול מקומי ממושך בסטרואידים תופעות לוואי כקטרקט וגלאוקומה.

ציקלוספורין הוא חומר נוגד דלקת המשפיע על תאי T של מערכת החיסון. במחקרים שונים הוכח שטיפול מקומי בציקלוספורין בחולים עם יובש השפיע לטובה.

לאנטיביוטיקה מקבוצת הטטראציקלינים, וביניהם הדוקסילין, פעילות אנטי חיידקית ואנטי דלקתית. טיפול בכדורים אלו יכול גם לעזור לעיניים יבשות.

חומצת השומן אומגה 3 המצויה בזרעי פשתן ודגים היא אנטי דלקתית ומשפרת את הפרשת השומן של הדמעות מבלוטות שפת העפעף במקרים של בלפריטיס.

במקרים קשים של עין יבשה ניתן גם ליצר טיפות מהסרום של המטופל עצמו. טיפות אלו עדיפות בהרבה מכיוון שההרכב הביוכימי של הסרום דומה לזה של הדמעות ואינו מכיל חומר משמר. לבסוף ניתן גם להשתמש בעדשות מגע מיוחדות המסוגלות לאגור נוזל בינן לבין העין ובכך לשמור על לחות העין.