מפרק הכתף

הגדרת מפרק הכתף

מפרק הכתף הוא המפרק הגדול והנייד ביותר בגוף האדם. הוא מורכב מראש עצם הזרוע (הומרוס) המתחבר לשקע רדוד בעצם השכמה (גלנואיד). מבנה זה מאפשר טווח תנועה רחב, אך גם הופך את המפרק לפגיע יותר לפציעות ובעיות.

תסמינים נפוצים

תסמינים של בעיות במפרק הכתף כוללים כאב, נוקשות, חולשה, והגבלה בטווח התנועה. הכאב יכול להיות חד או כרוני, ולהחמיר בתנועות מסוימות או בלילה. חלק מהמטופלים מדווחים על תחושת אי-יציבות או "קפיצות" במפרק.

שיטות אבחון

האבחון מתחיל בבדיקה פיזית מקיפה, כולל בדיקת טווח התנועה וכוח השרירים. הרופא עשוי להזמין בדיקות הדמיה כמו רנטגן, MRI או CT לקבלת תמונה מפורטת של המפרק. במקרים מסוימים, ייתכן שיידרשו בדיקות נוספות כמו ארתרוסקופיה אבחונית.

אפשרויות טיפול

הטיפול תלוי בסוג הבעיה ובחומרתה. אפשרויות הטיפול כוללות פיזיותרפיה, תרופות נוגדות דלקת, זריקות סטרואידים, וטיפולים לא פולשניים כמו TENS. במקרים חמורים יותר, ייתכן שיידרש ניתוח, כגון ארתרוסקופיה או החלפת מפרק.

הכנה לטיפול

ההכנה לטיפול תלויה בסוג הטיפול המתוכנן. עבור טיפולים שמרניים, ההכנה מינימלית. לפני ניתוח, יש לעבור בדיקות רפואיות, להפסיק תרופות מסוימות, ולצום לפני ההליך. חשוב לדון עם הרופא על ציפיות ריאליות מהטיפול.

פרטי הטיפול

פיזיותרפיה כוללת תרגילים לחיזוק ושיפור טווח התנועה. זריקות מבוצעות במרפאה תחת הנחיית אולטרסאונד או רנטגן. ניתוחים מבוצעים בבית חולים, כאשר ארתרוסקופיה היא פחות פולשנית מניתוח פתוח.

סיכונים אפשריים

סיכונים כוללים זיהום, דימום, נזק עצבי, ותגובה אלרגית לתרופות. בניתוחים, יש סיכון נוסף של קרע בגידים או שרירים, וקשיון המפרק. חשוב לדון בסיכונים הספציפיים עם הרופא המטפל.

טיפול לאחר הפרוצדורה

לאחר טיפול שמרני, יש להמשיך בתרגילים ולעקוב אחר הוראות הרופא. לאחר ניתוח, נדרשת תקופת החלמה הכוללת מנוחה, שיקום, ופיזיותרפיה. חשוב להקפיד על ביקורות מעקב ולדווח על כל תסמין חריג.