צניחת אברי אגן

צניחת איברי אגן: מדריך מקיף

צניחת איברי אגן (Pelvic Organ Prolapse - POP) היא מצב שכיח בו אחד או יותר מאיברי האגן (כמו הרחם, שלפוחית השתן, המעי הגס או המעי הדק) צונחים מטה ממקומם הטבעי, ולעיתים אף בולטים החוצה דרך הנרתיק. מצב זה נובע בעיקר מהיחלשות של שרירי רצפת האגן ורקמות החיבור התומכות בהם.

אנטומיה של רצפת האגן

רצפת האגן היא מבנה מורכב המורכב מעצמות האגן, שרירים ורקמות חיבור, התומך באיברי האגן ומסייע בשליטה על הסוגרים. כאשר שרירים ורקמות אלו נחלשים, הם אינם מסוגלים להחזיק את האיברים במקומם, מה שמוביל לצניחה.

גורמי סיכון

מספר גורמים עלולים להגביר את הסיכון לצניחת איברי אגן:

• הריון ולידה: לידות נרתיקיות, במיוחד לידות קשות או לידות של עוברים גדולים, עלולות לגרום להיחלשות של רצפת האגן.
• גיל המעבר והזדקנות: שינויים הורמונליים וירידה באסטרוגן בגיל המעבר יכולים להחליש את רקמות האגן.
• לחץ תוך בטני מוגבר: מצבים כמו השמנת יתר, שיעול כרוני, עצירות כרונית והרמת משאות כבדים מגבירים את הלחץ על רצפת האגן.
• גנטיקה: נטייה משפחתית יכולה להשפיע על חוזק רקמות החיבור.
• ניתוחים גינקולוגיים: כריתת רחם עלולה להגביר את הסיכון לצניחת כיפת הנרתיק.

תסמינים

התסמינים של צניחת איברי אגן משתנים בהתאם לחומרת הצניחה והאיברים המעורבים. חלק מהנשים אינן חוות תסמינים כלל, בעוד שאחרות סובלות מאי נוחות משמעותית. תסמינים נפוצים כוללים:

• תחושת כבדות, מלאות או לחץ בנרתיק או באגן.
• תחושה או מראה של בליטה או גוש היוצא מפתח הנרתיק.
• קשיי מתן שתן: זרם שתן איטי, תחושת התרוקנות לא מלאה, תכיפות או דחיפות במתן שתן, ובריחת שתן במאמץ.
• קשיי יציאות: קושי בהתרוקנות מעיים, תחושת התרוקנות לא שלמה.
• אי נוחות או כאב בעת קיום יחסי מין.
• כאבי גב תחתון או אגן.
• דימום או גירוי כתוצאה משפשוף של הרקמה הצנוחה.

אבחון

אבחון צניחת איברי אגן מבוסס בדרך כלל על היסטוריה רפואית מפורטת ובדיקה גופנית.

טיפול

הטיפול בצניחת איברי אגן תלוי בחומרת התסמינים, בסוג הצניחה ובמצב הרפואי הכללי של האישה. במקרים קלים, ייתכן שלא יהיה צורך בטיפול כלל. אפשרויות הטיפול כוללות:

טיפול שמרני

• שינויים באורח החיים: ירידה במשקל, טיפול בעצירות כרונית ושיעול כרוני.
• פיזיותרפיה של רצפת האגן: תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן, ביופידבק וגירוי חשמלי יכולים לשפר תסמינים של צניחה קלה.
• פסארי: התקן סיליקון המוחדר לנרתיק ומספק תמיכה לאיברים הצנוחים. קיימים סוגים שונים של פסארים, והתאמתם נעשית על ידי רופא.

טיפול ניתוחי

ניתוח מומלץ כאשר הטיפול השמרני אינו יעיל, או במקרים של צניחה משמעותית המשפיעה על איכות החיים. קיימות גישות ניתוחיות שונות:

• גישה נרתיקית: ניתוחים המתבצעים דרך הנרתיק, לרוב ללא חתכים בבטן, ומאפשרים התאוששות מהירה יחסית. ניתן לבצע כריתת רחם נרתיקית, תיקון קירות הנרתיק, הרמת שלפוחית השתן ותיקון בלט הרקטום. לעיתים נעשה שימוש ברשתות סינתטיות לחיזוק התיקון.
• גישה לפרוסקופית או רובוטית: גישות זעיר פולשניות הכוללות ביצוע מספר חתכים קטנים בבטן, דרכם מוחדרים מצלמה ומכשירי ניתוח. ניתוחים אלו מאפשרים קיבוע של איברי האגן באמצעות רשת מיוחדת, לרוב מחומר שאינו נספג. גישה זו יעילה במיוחד במקרים של צניחה חוזרת או כאשר מעוניינים לשמר את הרחם.

החלמה מניתוח

משך ההחלמה מניתוח לתיקון צניחת איברי אגן משתנה בהתאם לסוג הניתוח והמצב הכללי של המטופלת. בדרך כלל, ההחלמה מניתוח נרתיקי מהירה יותר. התאוששות מלאה יכולה לארוך כשלושה חודשים. חשוב לעקוב אחר הנחיות הרופא בנוגע לפעילות גופנית, הרמת משאות וקיום יחסי מין במהלך ההחלמה.

סיבוכים אפשריים של ניתוח

כמו בכל הליך כירורגי, קיימים סיבוכים אפשריים, אם כי הם נדירים יחסית. סיבוכים אפשריים כוללים דימום, זיהום, פגיעה באברים סמוכים, וחשיפה או התבלות של הרשת המושתלת. במקרים מסוימים, עלולה להופיע דליפת שתן חדשה לאחר הניתוח. חלק קטן מהנשים עלולות לחוות צניחה חוזרת הדורשת ניתוח נוסף.