מהם
תסמיני מערכת השתן השכיחים בנשים?
התסמינים השכיחים בנשים כוללים:
התעוררות משנת לילה על מנת להטיל שתן,
תכיפות במתן שתן, תחושת דחיפות פתאומית, קשה
לעיכוב, של צורך במתן שתן,
דליפת שתן שמוקדמת או מלווה על ידי תחושת דחיפות,
ודליפת שתן במאמץ (כגון - שעול, עיטוש).
דחיפות במתן שתן, עם או בלי דליפת שתן
בדחיפות, מכונה גם "שלפוחית רגיזה" במידה ובוצע הליך
אבחוני בסיסי ששלל
מחלה משמעותית במערכת השתן או העצבים.
עד כמה שכיחים תסמינים אלו?
25-45%
מהנשים סובלות מדליפת שתן כלשהי, ו 4-14% סובלות מדליפת שתן יום-יומית.
בכמחצית
מהמקרים מדובר בדליפת שתן במאמץ, ב10%- בדליפת שתן בדחיפות,
ובשאר המקרים- בדליפת
שתן מעורבת. דליפת שתן במאמץ שכיחה בעיקר בעשור ה 3-6 לחיים
ואילו דליפת שתן
בדחיפות שכיחה בגילאים המבוגרים יותר. בנוסף, 13-61% מהנשים סובלות
מתסמונת
השלפוחית הרגיזה, עם או ללא דליפת שתן.
מהם גורמי הסיכון?
דליפת שתן בדחיפות ושלפוחית רגיזה
נגרמים בדרך כלל מהתכווצויות לא רצוניות של דופן שלפוחית
השתן בזמן התמלאותה.
במרבית המקרים לא מזהים סיבה ברורה להתכווצויות אלו. במיעוט המקרים
ההתכווצויות
נגרמות בעקבות מחלה אחרת במערכת השתן (כגון זיהום או גידול), או עקב אובדן השליטה
העצבית על פעילות השלפוחית (כמו לאחר אירוע מוחי או פגיעה בחוט השדרה). לעומת זאת,
דליפת שתן
במאמץ נגרמת עקב החלשות מנגנון הסוגר של שלפוחית השתן, וזאת בעיקר עקב
הריונות ולידות.
באופן כללי, גורמי הסיכון לדליפת שתן
בנשים הינם:
גיל: תהליך ההזדקנות כרוך בשינויים במערכת
השתן התחתונה וברצפת האגן, ובשכיחות גבוהה יותר של מחלות שונות (כגון סוכרת,
דמנציה ועוד) הפוגעות ביכולת השליטה על מתן שתן. שכיחות דליפת שתן עולה עם הגיל: מ
10% בתחילת העשור ה-3 לחיים ל 30% בתחילת העשור ה-6 לחיים, ועליה נוספת מגיל 70
ואילך.
הריון: דליפת שתן שכיחה מאד בהריון (32-64% ),
אולם במרבית המקרים קיימת העלמות התסמינים במהלך תקופת משכב הלידה. עם זאת, דליפת
שתן בהריון מהווה גורם סיכון להתפתחות דליפת שתן בשלב מאוחר יותר בחיים. בנוסף,
הריון לכשעצמו, ללא קשר לאופן הלידה (לידה נרתיקית או חיתוך דופן), נמצא כגורם
סיכון להתפתחות דליפת שתן.
לידה: תהליך הלידה (ובעיקר, לידה נרתיקית)
עלול לפגוע ישירות בשרירי רצפת האגן והרקמות התומכות וכן לפגוע בעצבוב אברי האגן
ותמיכתם. הפגיעה העיקרית הינה במהלך לידה ראשונה, אם כי קיים נזק מצטבר עם העלייה
במספר הלידות. קיים קשר הדוק בין הפגיעה המיילדותית ברצפת האגן ובין התפתחות דליפת
שתן (ובעיקר, דליפת שתן במאמץ). אולם- קשר זה הולך ומצטמצם עם העלייה בגיל, עד
שנעלם כליל בגילאי 65 ומעלה.
תורשה וגנטיקה: קיימת נטייה תורשתית ללקות
בדליפת שתן לסוגיה. הרכב סוגי הקולגן ברקמות נקבע גנטית ומהווה הסבר חלקי לקשר
התורשתי.
השמנה: השמנה גורמת ללחץ, מתיחה והחלשת רצפת
האגן. קיים קשר כמעט ליניארי בין משקל גוף ודליפת שתן לסוגיה.
מחבר: פרופ' אסנת גרוץ*מידע זה הוא כללי ואין להסתמך עליו כייעוץ רפואי.