טיפול בדליפת שתן

מהן אפשרויות הטיפול הראשוני?

המלצות כלליות:

1.      שינוי סגנון חיים: הפחתת משקל, הפסקת עישון.

2.      שתייה מאוזנת (כמותית- הימנעות משתייה עודפת, איכותית-הימנעות ממרכיבים משתנים).

משקל גוף עודף קשור באופן ישיר לדליפת שתן לסוגיה השונים ותגובה לקויה לטיפול. במחקרים שונים נמצא שהפחתת משקל גוף בכ 5-10% מביאה להפחתה של כ 50% במספר אירועי דליפת השתן לסוגיה השונים, וזאת ללא כל טיפול נוסף.

טיפול בשלפוחית רגיזה ו/או דליפת שתן בדחיפות:

1.      אימון שלפוחית (שינוי התנהגותי בהרגלי מתן השתן שמטרתו להגדיל משך ויכולת ההתאפקות)

2.      תרגול שרירי רצפת האגן (פיסיותרפיה, תרגילי קגל) עם או בלי ביופידבק או גירוי חשמלי של שרירי רצפת האגן.

פיסיותרפיה של רצפת האגן מהווה אמצעי טיפולי יעיל במקרים של תחלואה בדרגה קלה-בינונית ולמניעת תחלואה עתידית בנשים בסיכון. הפיסיותרפיה הינה בעלת יעילות מוכחת במגוון רחב של תסמינים (כולל דליפת שתן על סוגיה השונים, שלפוחית רגיזה, וצניחת אברי רצפת האגן) ואינה כרוכה בתחלואה נלווית (כמו במקרי טיפול תרופתי או ניתוחי). במהלך הטיפול, ניתן להשתמש באמצעי עזר כגון ביו פידבק, גרוי חשמלי, ועוד- לפי שיקול דעתו המקצועי של המטפל. הטיפול הפיסיותרפי (כולל השימוש באמצעי העזר למינהם) כלול בסל הבריאות בישראל (עד 12 טיפולים לשנה) ומומלץ כקו טיפול ראשוני על ידי האיגוד הבין לאומי לדליפת שתן (ICS ).

3.      טיפול תרופתי :

מדובר בעיקר בתכשירים המונעים התכווצויות לא רצוניות של שלפוחית השתן ומשפרים יכולת ההתאפקות ואגירת השתן בשלפוחית. יעילות התכשירים גבוהה, רובם נלקחים אחת ליום, ותופעות הלוואי יחסית מועטות.  התכשירים ניכללים בסל הבריאות. 

טיפול בדליפת שתן במאמץ: 

1.      תרגול שרירי רצפת האגן עם או בלי ביופידבק או גירוי חשמלי של שרירי רצפת האגן.

2.      טיפול תרופתי: קיים תכשיר המגביר טונוס סוגר השלפוחית ועוזר בכמחצית מהמקרים של דליפת שתן במאמץ. השפעת התכשיר פוסקת עם הפסקת נטילתו.

טיפול בדליפת שתן מעורבת:

1.      על פי התסמין המוביל.

2.      טיפול משולב (כגון טיפול תרופתי לשלפוחית רגיזה ותרגול שרירי רצפת האגן).

מהו משך הטיפול הראשוני?

אם אין תופעות לוואי משמעותיות, יש להתמיד בטיפול הראשוני 8-12 שבועות ואז לבצע הערכה חוזרת ליעילות הטיפול. במידה והטיפול יעיל- ניתן להמשיך בטיפול, תוך ניטור תקופתי לשינויים במצב בריאות כללי. במידה והטיפול אינו יעיל יש להפנות להמשך ברור אורוגינקולוגי/אורולוגי והתאמת טיפול אחר.

מהן אפשרויות הטיפול הנוספות?

לאחר ברור מקיף, כולל בדיקת תפקוד שלפוחית השתן והסוגר (אורודינמיקה), מותאם למטופלת טיפול שמרני או ניתוחי. טיפול זה כולל בד"כ החלפת או שילובי תרופות במקרי שלפוחית רגיזה, וניתוח- במקרי דליפת שתן במאמץ. בעשור האחרון הצטבר ניסיון רב בניתוח TVT לריפוי דליפת שתן במאמץ. מדובר בשיטה זעיר פולשנית בה מוחדרת רצועת רשת סינטטית מתחת לשופכה. הניתוח בעל יעילות גבוהה (כ 90% ריפוי), כרוך במשך אשפוז קצר והתאוששות מהירה, ומתאים לכל גיל. הסיבוכים הקשורים בניתוח מזעריים.  TVT מהווה כיום הניתוח המקובל והיעיל ביותר לטיפול ארוך טווח בדליפת שתן במאמץ.

ואם הטיפולים המקובלים לא עוזרים?

הטיפולים המקובלים עוזרים ברוב המכריע של דליפת שתן לסוגיה. באם הטיפול לא עוזר יש לעבור ברור אורוגינקולוגי מקיף לשלילת מחלות שונות. במקרים חריגים בהם לא נמצאה סיבה לחוסר התגובה לטיפול ניתן להציע שיטות חדשניות, בינהן הזרקת בוטוקס לשלפוחית כטיפול בשלפוחית רגיזה, או השתלת קוצב בקרבת העצבים המעצבבים את השלפוחית (נוירומודולציה) כטיפול בשלפוחית רגיזה או הפרעה בריקון שלפוחית. יש להדגיש ששיטות אלו אינן נכללות בסל הבריאות, מתאימות כאמור רק למקרים חריגים, ויעילותן ובטיחותן לטווח ארוך לא הוכחה.