דיסקציה צווארית

דיסקציה צווארית (Cervical Artery Dissection): מדריך מקיף

דיסקציה צווארית, המכונה גם בתירה או קרע של דופן עורק הצוואר (Cervical Artery Dissection), היא מצב רפואי חמור המתרחש כאשר נוצר קרע באחת משכבות הדופן של אחד או יותר מעורקי הצוואר. עורקים אלו, הכוללים את עורקי התרדמה (Carotid Arteries) ועורקי החוליות (Vertebral Arteries), מספקים דם עשיר בחמצן למוח. קרע זה מאפשר לדם לדלוף בין שכבות הדופן וליצור קריש דם (המטומה תוך-דפנית). קריש הדם עלול להגביל או לחסום לחלוטין את זרימת הדם בעורק, מה שעלול להוביל לאירוע מוחי איסכמי. דיסקציה צווארית היא גורם שכיח לשבץ מוחי בקרב מבוגרים צעירים ועד גיל העמידה, במיוחד מתחת לגיל 50.

תסמינים של דיסקציה צווארית

התסמינים של דיסקציה צווארית יכולים להיות מגוונים ולא ספציפיים, ועשויים להופיע באופן פתאומי או להתפתח בהדרגה במשך מספר ימים. לעיתים קרובות, כאבי ראש וצוואר הם התסמינים הראשוניים, המקדימים תסמינים נוירולוגיים אחרים. התסמינים העיקריים כוללים:

• כאבי ראש וצוואר עזים ופתאומיים: כאב ראש חמור, לרוב בצד אחד (איפסילטרלי) של הראש או הצוואר, ולעיתים קרובות מאחורי עין אחת. כאב בצוואר, בדרך כלל בצד אחד.
• תסמינים דמויי שבץ: אלו כוללים חולשה או חוסר תחושה בצד אחד של הגוף (המיפלגיה/חוסר תחושה המיסנסורי), קשיי דיבור או בליעה, ראייה כפולה או טשטוש ראייה, וורטיגו (תחושת סחרחורת או סיבוב).
• תסמונת הורנר: מצב המשפיע על תפקודים לא רצוניים של העין והפנים, ומתבטא בצניחת עפעף כואבת, אישון מכווץ והפחתה בהזעה בצד אחד של הפנים.
• טיניטוס פועם: רעש קצבי באוזניים, הפועם בקצב פעימות הלב.
• בעיות ראייה: אובדן ראייה זמני או ראיית אורות מנצנצים.
• קשיי בליעה או צרידות בקול.

גורמים וגורמי סיכון

דיסקציה צווארית יכולה להיות ספונטנית (ללא סיבה ברורה) או טראומטית (כתוצאה מפגיעה). הגורמים העיקריים כוללים:

• פגיעה או מאמץ בצוואר: תנועה פתאומית או פגיעה בצוואר, כגון תאונת דרכים, פגיעות ספורט קלות (ריצה, יוגה, כדורעף), מאמץ צווארי מפעילויות כמו צביעת תקרה, או אפילו שיעול, התעטשות או קינוח אף.
• מצבים רפואיים מולדים או נרכשים המחלישים את כלי הדם:
  • הפרעות רקמת חיבור תורשתיות: למשל, תסמונת אהלרס-דנלוס ותסמונת מרפן.
  • פיברומוסקולר דיספלזיה (FMD): מצב המשפיע על התפתחות תקינה של דפנות העורקים.
  • לחץ דם גבוה.
  • זיהומים נשימתיים אחרונים.
  • מיגרנות, שימוש באמצעי מניעה ועישון.

אבחון דיסקציה צווארית

אבחון דיסקציה צווארית דורש הערכה קלינית מקיפה ובדיקות הדמיה. הרופא יברר לגבי התסמינים, היסטוריה של פגיעות או פעילויות צוואריות אחרונות, ויבצע בדיקה נוירולוגית מפורטת. בדיקות ההדמיה העיקריות כוללות:

• MRI (דימות תהודה מגנטית) או CT (טומוגרפיה ממוחשבת): בדיקות אלו יוצרות תמונות מפורטות של הראש והצוואר. לעיתים קרובות משלבים אותן עם אנגיוגרפיה (MRA או CTA), הכוללת הזרקת חומר ניגוד כדי לראות את כלי הדם בצורה ברורה יותר.
• אולטרסאונד דופלר של העורקים: בדיקה זו משתמשת בגלי קול ליצירת תמונה של כלי הדם.
• אנגיוגרפיה דיגיטלית (DSA): נחשבת לבדיקת הייחוס ההיסטורית להדגמת תוכן חלל העורק וזיהוי קרעים או מפרצות.

טיפול בדיסקציה צווארית

מטרת הטיפול העיקרית היא למנוע שבץ מוחי וסיבוכים אחרים, ולאפשר לעורק להחלים. הטיפול מותאם אישית למטופל וכולל לרוב:

• טיפול תרופתי:
  • נוגדי טסיות: תרופות כמו אספירין וקלופידוגרל, המונעות מלוחיות הדם להיצמד זו לזו וליצור קרישי דם.
  • נוגדי קרישה (מדללי דם): תרופות כמו הפרין וקומדין (וורפרין), המפחיתות את הסיכון להיווצרות קרישי דם. הטיפול בנוגדי קרישה נמשך לרוב 3 עד 6 חודשים.
  • תרופות להורדת לחץ דם: חשובות במיוחד למטופלים הסובלים מלחץ דם גבוה.
• טיפול חירום במקרה של שבץ: אם מופיעים תסמיני שבץ, ייתכן שיינתן טיפול תרופתי להמסת קרישי דם (תרומבוליזיס) בתוך 4.5 שעות מתחילת התסמינים. במקרים של קריש דם גדול, ייתכן שתידרש פרוצדורה אנדו-וסקולרית הנקראת טרומבקטומיה, להסרת הקריש.
• התערבויות אנדו-וסקולריות (צנתור): במקרים חמורים, או כאשר טיפול תרופתי אינו מספק, ייתכן שיידרש צנתור לתיקון הקרע, למשל באמצעות אנגיופלסטיה עם סטנט (תומכן) להרחבת העורק.

פרוגנוזה וסיבוכים

דיסקציות צוואריות רבות מחלימות היטב באופן ספונטני, כאשר העורק חוזר למצבו התקין בדרך כלל בתוך 3 עד 6 חודשים. עם זאת, קיים סיכון משמעותי לסיבוכים, בעיקר שבץ מוחי. למעלה ממחצית מהאנשים המפתחים דיסקציה צווארית עלולים לפתח שבץ מוחי, לרוב בתוך שעות עד ימים ספורים מהופעת התסמינים.

• שבץ מוחי: הסיבוך החמור ביותר, הנגרם כאשר קריש דם חוסם את זרימת הדם למוח.
• אירוע מוחי חולף (TIA): תסמינים דמויי שבץ הנעלמים מעצמם.
• הישנות: הסיכון לדיסקציה חוזרת נמוך (1%-2% בשנה), אך הוא גבוה יותר בחודשים הראשונים לאחר הדיסקציה הראשונית ובמטופלים עם פיברומוסקולר דיספלזיה או היסטוריה משפחתית של דיסקציה.

מעקב קבוע אצל מומחה כלי דם חשוב למטופלים בסיכון, כולל בדיקות הדמיה תקופתיות. בנוסף, אימוץ אורח חיים בריא, כגון תזונה נכונה והימנעות ממאמצים קיצוניים של הצוואר, יכול לסייע במניעה.