סרקואידוזיס

סרקואידוזיס היא מחלה דלקתית רב-מערכתית נדירה, המאופיינת בהיווצרות של צברים מיקרוסקופיים של תאים דלקתיים הנקראים גרנולומות. גרנולומות אלו יכולות להופיע בכל איבר בגוף, אך הן פוגעות לרוב בריאות ובקשרי לימפה, בלוטות לימפה.

מהי סרקואידוזיס?

סרקואידוזיס היא מצב בו מערכת החיסון מגיבה ביתר שאת לגורם לא ידוע, ויוצרת גרנולומות (גושים קטנים של תאים דלקתיים). הצטברות גרנולומות אלו עלולה לשבש את התפקוד התקין של האיברים המעורבים. המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך היא נפוצה יותר בקרב מבוגרים צעירים, לרוב בין הגילאים 20 ל-50.

תסמינים

התסמינים של סרקואידוזיס משתנים מאוד בהתאם לאיברים המעורבים ובחומרת המחלה. אצל חלק מהאנשים המחלה יכולה להיות אסימפטומטית ולהתגלות באקראי, בעוד שאחרים יסבלו מתסמינים חמורים. תסמינים כלליים עשויים לכלול:

• עייפות כרונית
• חום
• ירידה במשקל
• כאבי מפרקים

תסמינים ספציפיים לאיברים המעורבים:

• ריאות: שיעול יבש מתמשך, קוצר נשימה, כאבים בחזה.
• עור: נגעים אדומים-סגולים או אדומים-חומים, לרוב על הרגליים (אריתמה נודוזום), או נגעים כרוניים בפנים (לופוס פרה).
• עיניים: אדמומיות, כאבים, ראייה מטושטשת (אובאיטיס).
• כבד וטחול: לרוב אסימפטומטי, אך עלולה להיות הגדלה של האיברים.
• לב: הפרעות קצב, אי ספיקת לב (מסכן חיים).
• מערכת העצבים: כאבי ראש, חולשת שרירים, התקפים אפילפטיים.

גורמים וגורמי סיכון

הסיבה המדויקת לסרקואידוזיס אינה ידועה. ההשערה היא שמדובר בשילוב של נטייה גנטית וחשיפה סביבתית לגורם כלשהו (כגון חיידקים, וירוסים, אבקנים, או חומרים כימיים) שמפעיל תגובה חיסונית בלתי מבוקרת. המחלה אינה מדבקת.

אבחון

אבחון סרקואידוזיס יכול להיות מאתגר עקב מגוון התסמינים והדמיון למחלות אחרות. האבחון מבוסס על שילוב של:

• בדיקה גופנית והיסטוריה רפואית: הערכת תסמינים וגורמי סיכון.
• צילומי חזה ובדיקות הדמיה: צילום רנטגן, CT או PET-CT של הריאות והחזה יכולים להדגים בלוטות לימפה מוגדלות ושינויים בריאות.
• בדיקות דם: לעיתים מראות רמות גבוהות של אנזים ACE (Angiotensin-Converting Enzyme) או רמות גבוהות של סידן.
• ביופסיה: לקיחת דגימת רקמה מאיבר נגוע (לרוב מהריאה, בלוטות לימפה או עור) והדגמה של גרנולומות. זהו אמצעי האבחון המובהק ביותר.
• בדיקות תפקודי ריאות: להערכת מידת הפגיעה בריאות.
• בדיקות עיניים: בדיקה על ידי רופא עיניים לגילוי מעורבות עינית.

טיפול

הטיפול בסרקואידוזיס תלוי בחומרת המחלה ובאיברים המעורבים. במקרים רבים, המחלה חולפת מעצמה ללא צורך בטיפול, במיוחד כאשר הפגיעה היא רק בריאות. במקרים בהם יש פגיעה משמעותית או תסמינים מטרידים, הטיפול עשוי לכלול:

• מעקב: במקרים קלים, יומלץ על מעקב בלבד אחר התפתחות המחלה.
• קורטיקוסטרואידים: תרופות נוגדות דלקת חזקות, כמו פרדניזון, הן קו הטיפול הראשון. הן יעילות בהפחתת דלקת ודיכוי יצירת גרנולומות.
• תרופות מדכאות חיסון: במקרים בהם הקורטיקוסטרואידים אינם מספיקים או גורמים לתופעות לוואי חמורות, ניתן להשתמש בתרופות כמו מתוטרקסט, אזתיופרין או אימונוסופרסנטים אחרים.
• טיפולים ביולוגיים: במקרים עמידים, ניתן לשקול טיפולים ביולוגיים המכוונים למרכיבים ספציפיים במערכת החיסון.
• טיפול תומך: טיפולים לשיכוך תסמינים ספציפיים, כגון טיפול בכאב, תרגילי נשימה, או פיזיותרפיה.

חיים עם סרקואידוזיס

מרבית האנשים עם סרקואידוזיס מחלימים לחלוטין או נכנסים להפוגה. עם זאת, אצל כ-10-30% מהמטופלים המחלה יכולה להפוך לכרונית, לדרוש טיפול מתמשך ולגרום לפגיעה בלתי הפיכה באיברים. חשוב לבצע מעקב רפואי קבוע, להקפיד על הטיפול ולנהל אורח חיים בריא כדי להתמודד עם המחלה. תמיכה נפשית וקבוצות תמיכה יכולות גם הן לסייע בהתמודדות עם ההיבטים הרגשיים של המחלה.