לימפאדנופתיה

לימפאדנופתיה היא מצב המתאר בלוטות לימפה מוגדלות או נפוחות. בלוטות הלימפה הן חלק חשוב ממערכת החיסון של הגוף, והן פועלות כ"מסננות" הלוכדות וירוסים, חיידקים ותאים חריגים אחרים. כאשר הגוף נלחם בזיהום או במחלה אחרת, בלוטות הלימפה הקרובות לאזור הנגוע עלולות להתנפח כתוצאה מפעילות יתר של תאי מערכת החיסון.

מהן בלוטות הלימפה?

בלוטות הלימפה הן מבנים קטנים דמויי שעועית המפוזרים ברחבי הגוף, ובעיקר בצוואר, בתי השחי, המפשעות ומעל עצם הבריח. הן מכילות תאי דם לבנים (לימפוציטים) המסייעים במאבק בזיהומים ומחלות. כאשר תאים אלו מופעלים, בלוטות הלימפה עלולות לגדול ולהיות מורגשות.

גורמים ללימפאדנופתיה

הגורמים להגדלת בלוטות הלימפה מגוונים מאוד, ורובם המכריע שפירים וקשורים לתגובה חיסונית רגילה. הגורמים העיקריים כוללים:

• זיהומים: זהו הגורם השכיח ביותר. זיהומים ויראליים (כמו הצטננות, שפעת, מונונוקלאוזיס זיהומי) או חיידקיים (כמו דלקת גרון, זיהומי עור) גורמים לתגובה של בלוטות הלימפה הסמוכות לאזור הזיהום.
• מחלות דלקתיות או אוטואימוניות: מחלות כמו זאבת (לופוס), דלקת מפרקים שגרונית (RA) או סרקואידוזיס עלולות לגרום להגדלת בלוטות לימפה מפושטת.
• מחלות ממאירות (סרטן): סוגי סרטן מסוימים, כגון לימפומה (סרטן של מערכת הלימפה), לוקמיה, או גרורות של סרטן מאיברים אחרים, עלולים לגרום לבלוטות לימפה מוגדלות. במקרים אלו, הבלוטות נוטות להיות קשות, לא כואבות וקבועות.
• תרופות: תרופות מסוימות, כגון פניטואין (תרופה נגד אפילפסיה), עלולות לגרום לתגובה של בלוטות הלימפה.

תסמינים ואבחון

התסמינים של לימפאדנופתיה משתנים בהתאם לסיבה הבסיסית. בלוטות נפוחות עלולות להיות כואבות למגע, רכות או קשות, ניידות או מקובעות. במקרים של זיהום, הבלוטות יהיו בדרך כלל רכות וכואבות.

האבחון כולל:

• בדיקה פיזית: הרופא ימשש את בלוטות הלימפה באזורים השונים כדי להעריך את גודלן, מרקמן, ניידותן ורגישותן.
• היסטוריה רפואית: שאלות על זיהומים אחרונים, חשיפה לחולים, נסיעות, תרופות ותסמינים נוספים (כגון חום, ירידה במשקל, הזעות לילה).
• בדיקות דם: ספירת דם מלאה, מדדי דלקת, בדיקות סרולוגיות לזיהומים ספציפיים.
• בדיקות הדמיה: אולטרסאונד, CT או MRI עשויים להידרש כדי להעריך את גודל הבלוטות, מיקומן ואת האיברים הסמוכים.
• ביופסיה: במקרים בהם הסיבה אינה ברורה או עולה חשד לממאירות, נטילת דגימה (ביופסיה) של בלוטת הלימפה לבדיקה פתולוגית היא הבדיקה המכרעת לאבחון סופי.

טיפול בלימפאדנופתיה

הטיפול בלימפאדנופתיה מכוון לסיבה הבסיסית להגדלת הבלוטות:

• לזיהומים: טיפול באנטיביוטיקה לזיהומים חיידקיים או תרופות אנטי-ויראליות במקרים מסוימים. לעיתים קרובות, הבלוטות יחזרו לגודלן הרגיל עם היעלמות הזיהום ללא טיפול ספציפי.
• למחלות דלקתיות/אוטואימוניות: הטיפול במחלה הבסיסית יסייע בהפחתת נפיחות הבלוטות.
• לממאירות: הטיפול יכול לכלול כימותרפיה, הקרנות, ניתוח או טיפולים ביולוגיים, בהתאם לסוג ושלב הסרטן.
• השגחה: במקרים רבים, במיוחד בילדים עם זיהומים ויראליים שכיחים, יומלץ על השגחה בלבד, כאשר הבלוטות צפויות להתכווץ מעצמן.

מתי לפנות לרופא?

רוב המקרים של בלוטות לימפה נפוחות אינם מסוכנים וחולפים מעצמם. עם זאת, ישנם סימנים מסוימים המצדיקים פנייה לרופא:

• בלוטה קשה, לא ניידת או מקובעת.
• בלוטה שממשיכה לגדול או לא מתכווצת לאחר מספר שבועות.
• בלוטות מוגדלות ללא סיבה ברורה או ללא סימני זיהום נלווים.
• בלוטות מוגדלות המלוות בתסמינים כלליים כמו חום ממושך, הזעות לילה, ירידה בלתי מוסברת במשקל, או עייפות קיצונית.
• בלוטה מעל עצם הבריח (באזור הסופרה-קלביקולרי).

אבחון וטיפול מוקדמים חשובים לניהול יעיל של לימפאדנופתיה, במיוחד כאשר היא מהווה סימן למצב רפואי חמור יותר.