איך מטפלים בהרפס?

הרפס (שלבקת) נגרם על ידי נגיף ה-Herpes Simplex Virus (HSV), כאשר קיימים שני סוגים עיקריים: HSV-1, הנפוץ יותר בהרפס השפתיים ("פצעי חום"), ו-HSV-2, הנפוץ יותר בהרפס גניטלי (שלבקת איברי המין). הנגיף נשאר רדום בגוף לכל החיים, ועלול להתפרץ מעת לעת. חשוב לדעת: נכון להיום, אין תרופה המרפאת לחלוטין את נגיף ההרפס, אלא הטיפול נועד להקל על הסימפטומים, לקצר את משך ההתקף ולצמצם את תדירות ההתפרצויות.

מטרות הטיפול העיקריות

• קיצור משך ההתפרצות: סיוע לריפוי מהיר יותר של השלפוחיות והפצעים.
• הקלה על הסימפטומים: הפחתת כאב, עקצוץ ואי נוחות נלווית.
• מניעת הישנות: צמצום תדירות ההתפרצויות החוזרות (בטיפול מניעתי קבוע).
• הפחתת סיכון ההדבקה: בעיקר בהרפס גניטלי, צמצום הסיכון להעברה לבן/בת הזוג.

טיפול תרופתי אנטי-נגיפי (אנטי-ויראלי)

הטיפול המרכזי בהרפס הוא באמצעות תרופות אנטי-נגיפיות הניתנות במרשם רופא. תרופות אלו מעכבות את יכולת הנגיף להתרבות, ובכך מקצרות את משך ההתפרצות ומפחיתות את חומרתה. יעילות הטיפול גבוהה במיוחד כאשר הוא מתחיל בשלבים המוקדמים ביותר של ההתפרצות, לעיתים אף בשלב העקצוץ והאי-נוחות הראשוני.

• אציקלוויר (Acyclovir, למשל זובירקס): התרופה הנפוצה ביותר, ניתנת בכדורים לבליעה ולעיתים גם כמשחה לשימוש חיצוני (יעילות המשחה נמוכה יותר בהרפס גניטלי).
• ואלציקלוויר (Valacyclovir, למשל ולטרקס): נגזרת של אציקלוויר עם ספיגה משופרת, המאפשרת נטילה בתדירות נמוכה יותר.
• פאמציקלוויר (Famciclovir): תרופה נוספת ממשפחה זו.

אפשרויות הטיפול התרופתי

הטיפול התרופתי בהרפס מחולק בדרך כלל לשני סוגים עיקריים, בהתאם לתדירות ההתפרצויות וחומרתן:

1. טיפול אפיזודי (בזמן התפרצות):

   מיועד לאנשים החווים התפרצויות לעיתים רחוקות. הטיפול הוא קצר מועד (בדרך כלל 1-10 ימים, בהתאם לתרופה ולחומרת ההתקף), ומתחיל מיד עם הופעת הסימנים הראשונים (עקצוץ, אדמומיות או שלפוחיות). מטרתו לקצר את משך ההתפרצות ולהקל על הכאב והאי-נוחות.

2. טיפול מניעתי (מדכא - סופרסיבי):

   מיועד לאנשים הסובלים מהתפרצויות תכופות (בדרך כלל 6 ומעלה בשנה) או קשות במיוחד. בטיפול זה, המטופל נוטל מנה נמוכה של התרופה האנטי-נגיפית מדי יום, לתקופה ממושכת (חודשים או שנים). מטרתו להפחית משמעותית את תדירות וחומרת ההתפרצויות ואף למנוע אותן לחלוטין. בנוסף, טיפול זה יכול להפחית את הסיכון להדבקת בן/בת זוג.

טיפול תומך ואמצעים נוספים

בנוסף לטיפול התרופתי, קיימים אמצעים שיכולים להקל על הסימפטומים בזמן התפרצות:

• משככי כאבים: תרופות ללא מרשם כגון איבופרופן או אקמול יכולות לסייע בהקלת הכאב הנלווה לפצעים.
• קומפרסים קרים: הנחת קומפרס קר (כרוך בבד, לא ישירות על העור) על האזור הנגוע יכולה להקל על הכאב והצריבה, במיוחד בהרפס גניטלי.
• משחות מאלחשות: במקרים מסוימים, ניתן להשתמש בג'ל או משחה המכילים חומר מאלחש (כגון לידוקאין) להפחתת הכאב המקומי.
• היגיינה: שמירה על ניקיון וייבוש האזור הנגוע, והימנעות ממגע ישיר בפצעים (מגע עלול להפיץ את הנגיף).
• מניעת טריגרים: מומלץ לזהות ולהימנע מגורמים מעוררים להתפרצות, כגון חשיפה לשמש (שימוש בקרם הגנה לשפתיים), מתח או מחלות חום.

הרפס במהלך הריון ולידה

הרפס גניטלי בהריון דורש מעקב קפדני. במקרה של התפרצות לקראת או במהלך הלידה, קיים סיכון גבוה יותר להדבקת היילוד, זיהום שעלול להיות מסוכן. לכן, לעיתים מומלץ על טיפול מונע עם תרופות אנטי-נגיפיות החל משבוע 36 להריון, ובמקרים של נגעים פעילים בלידה, ייתכן שיומלץ על ניתוח קיסרי.

חשוב לזכור: בכל מקרה של חשד או התפרצות של הרפס, יש להתייעץ עם רופא עור, רופא משפחה או רופא נשים (בהרפס גניטלי) לקבלת אבחון מדויק והתאמת תוכנית הטיפול האופטימלית.