שלבקת חוגרת: מדריך מקיף
שלבקת חוגרת, הידועה גם כהרפס זוסטר (Herpes Zoster), היא מחלה נגיפית כואבת ומטרידה הנגרמת על ידי נגיף הווריצלה זוסטר (Varicella Zoster Virus - VZV). זהו אותו נגיף שגורם לאבעבועות רוח בילדות. לאחר שאדם מחלים מאבעבועות רוח, הנגיף אינו נעלם מהגוף אלא נשאר רדום בתאי העצב לאורך חוט השדרה או הפנים. כאשר מערכת החיסון נחלשת, הנגיף עלול להתעורר מחדש, להתפשט דרך העצב ולגרום לשלבקת חוגרת. המחלה נפוצה יותר בקרב מבוגרים, אך יכולה להופיע בכל גיל.
גורמים וגורמי סיכון
הגורם העיקרי להתפרצות שלבקת חוגרת הוא התעוררותו של נגיף הווריצלה זוסטר הרדום בגוף. התעוררות זו קשורה בדרך כלל להיחלשות מערכת החיסון, אשר יכולה להיגרם ממספר סיבות:
- גיל מבוגר: ככל שאנו מתבגרים, מערכת החיסון נחלשת באופן טבעי, מה שמגביר את הסיכון להתפרצות. כ-50% מהחולים הם בני 60 ומעלה.
- דיכוי חיסוני: מצבים כמו סרטן, HIV, מחלות אוטואימוניות, או טיפולים מדכאי חיסון (כגון כימותרפיה או סטרואידים).
- מתח נפשי: לחץ נפשי, חרדה וחוסר שינה עלולים להחליש את מערכת החיסון ולהוות גורם סיכון להתפרצות המחלה.
- טראומה או ניתוח: במקרים מסוימים, גם אירועים אלו יכולים להוביל להתפרצות.
תסמינים
התסמינים של שלבקת חוגרת כוללים:
- כאב: כאב חד, שורף, דוקר או עקצוץ באזור מסוים בגוף, המקדים לרוב את הופעת הפריחה במספר ימים. הכאב יכול להיות עז מאוד.
- פריחה ושלפוחיות: פריחה אופיינית של שלפוחיות מלאות נוזל, המופיעה בצורת רצועה או חגורה על צד אחד של הגוף, לרוב באזור החזה, הגב, הפנים או המותניים, לאורך מסלול עצב בודד.
- גרד ועקצוץ: תחושות אלו מלוות לעיתים קרובות את הפריחה.
- תסמינים כלליים: חום, עייפות, חולשה כללית, כאבי ראש וצמרמורות.
במקרים נדירים, שלבקת חוגרת יכולה להופיע גם ללא פריחה, מה שמקשה על האבחון.
אבחון וטיפול
אבחון שלבקת חוגרת הוא לרוב קליני, על פי מראה הפריחה האופיינית ותסמיני הכאב. בדרך כלל אין צורך בבדיקות מעבדה.
הטיפול בשלבקת חוגרת מתמקד בהקלה על התסמינים ובקיצור משך המחלה:
- תרופות אנטי-ויראליות: תרופות כמו אציקלוביר (Acyclovir) או ואלאציקלוביר (Valacyclovir) יעילות במיוחד כאשר נלקחות בתוך 72 שעות מהופעת הפריחה. הן מקצרות את משך המחלה ומפחיתות את חומרת הסימפטומים.
- משככי כאבים: תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) או תרופות אופיאטיות יכולות לסייע בהקלה על הכאבים העזים.
- טיפול תומך: שמירה על אזור הפריחה נקי ויבש למניעת זיהומים חיידקיים משניים. קומפרסים קרים או אמבטיות עם שיבולת שועל יכולים להקל על הגירוד והצריבה. מותר להתקלח תוך כדי המחלה, בזהירות ובמים פושרים.
מניעה
הדרך היעילה ביותר למניעת שלבקת חוגרת היא באמצעות חיסון. הח חיסון המומלץ כיום בישראל הוא "שינגריקס" (Shingrix), אשר נכנס לסל הבריאות.
- חיסון שינגריקס: חיסון זה אינו מכיל נגיף חי, אלא חלבוני מעטפת של הנגיף, ולכן בטוח גם לאנשים עם דיכוי חיסוני. הוא ניתן בשתי מנות בהפרש של 2-6 חודשים. יעילותו גבוהה מ-90% במניעת המחלה ומונע ביעילות גם את הכאב העצבי הנלווה (נוירלגיה פוסט-הרפטית). מומלץ לבני 50 ומעלה, ולבני 18 ומעלה עם דיכוי חיסוני.
- אורח חיים בריא: תזונה מאוזנת, פעילות גופנית סדירה ושינה מספקת תורמים לחיזוק מערכת החיסון ועשויים לסייע בהפחתת הסיכון.
- הימנעות ממגע: מומלץ לכסות את הנגעים ולהימנע ממגע ישיר עם אנשים שלא חלו באבעבועות רוח או לא חוסנו, במיוחד נשים בהריון, תינוקות ואנשים עם מערכת חיסון מוחלשת.
סיבוכים אפשריים
למרות שברוב המקרים שלבקת חוגרת חולפת מעצמה תוך מספר שבועות, היא עלולה לגרום לסיבוכים, במיוחד בקרב מבוגרים:
- נוירלגיה פוסט-הרפטית (PHN): הסיבוך הנפוץ ביותר, המתבטא בכאב עצבי כרוני הנמשך חודשים ואף שנים לאחר חלוף הפריחה. כאב זה עלול לפגוע משמעותית באיכות החיים.
- פגיעה בעיניים: אם המחלה מופיעה סביב העין, היא עלולה לגרום לפגיעה בראייה, כולל ראייה כפולה, ובמקרים נדירים אף לפגיעה בלתי הפיכה.
- זיהומים חיידקיים משניים: השלפוחיות עלולות להזדהם חיידקית, מה שמצריך טיפול אנטיביוטי.
- סיבוכים נוירולוגיים נדירים: במקרים חמורים ונדירים, עלולים להתפתח סיבוכים כמו דלקת המוח (אנצפליטיס), דלקת קרום המוח, או פגיעה בשמיעה ושיווי המשקל (תסמונת רמזי-האנט).
*מידע זה הוא כללי ואין להסתמך עליו כייעוץ רפואי.