רופאים לניתוחי תת בלוטת התריס (פאראתירואיד) - מידע ורשימת מומחים

מהן בלוטות הפאראתירואיד ולמה נדרש ניתוח?

בלוטות הפאראתירואיד (בלוטות יותרת התריס) הן בדרך כלל ארבע בלוטות קטנות בגודל של גרגר אפונה, הממוקמות מאחורי בלוטת התריס בצוואר. תפקידן העיקרי הוא לייצר הורמון בשם פאראתורמון (PTH), אשר מווסת את רמות הסידן והזרחן בדם. כאשר אחת או יותר מהבלוטות מייצרות כמות מוגזמת של PTH, נוצר מצב הנקרא "יתר פעילות של בלוטת הפאראתירואיד" (היפרפאראתירואידיזם).

יתר פעילות של בלוטות הפאראתירואיד מוביל לרמות גבוהות של סידן בדם (היפרקלצמיה), אשר עלולות לגרום למגוון תסמינים וסיבוכים, כולל: אבנים בכליות, הידלדלות עצם (אוסטאופורוזיס), עייפות, חולשת שרירים, דיכאון ובעיות קוגניטיביות. לרוב, הגורם ליתר פעילות הוא גידול שפיר בבלוטה אחת (אדנומה), ולעיתים רחוקות יותר – גידול במספר בלוטות או סרטן.

מטרת הניתוח

המטרה העיקרית של ניתוח בלוטות הפאראתירואיד היא להסיר את הבלוטה או הבלוטות הפגועות, ובכך להחזיר את רמות הסידן וה-PTH בדם לנורמה ולשפר את התסמינים.

סוגי ניתוחים

ישנם שני סוגים עיקריים של ניתוחי פאראתירואיד:

• כריתת פאראתירואיד זעיר-פולשנית (MIP): ניתוח זה מתבצע כאשר ניתן לאתר בלוטה אחת פגועה באמצעות בדיקות הדמיה מקדימות. הוא כולל חתך קטן בצוואר והתאוששות מהירה יותר. לעיתים קרובות, מבוצע ניטור רמות PTH בדם במהלך הניתוח כדי לוודא את הסרת הבלוטה הנכונה והשגת ירידה ברמות ההורמון.
• כריתת פאראתירואיד צווארית פתוחה (Bilateral Neck Exploration): ניתוח זה מתבצע כאשר בדיקות ההדמיה אינן חד-משמעיות, או כאשר יש חשד למספר בלוטות פגועות. הוא כרוך בחתך גדול יותר בצוואר, המאפשר למנתח לבחון את כל ארבע הבלוטות ולהסיר את אלו הפגועות.

הכנה לניתוח

ההכנה לניתוח כוללת:

• בדיקות דם: מדידת רמות סידן, PTH, ויטמין D ותפקודי כליות.
• בדיקות הדמיה: אולטרסאונד צוואר, מיפוי ססטימיבי (Sestamibi scan) ולעיתים CT או MRI לזיהוי מיקום הבלוטה הפגועה.
• הערכה רפואית: הערכה כללית של המצב הבריאותי, כולל בדיקה פיזית וסקירת היסטוריה רפואית ותרופות.

מהלך הניתוח

הניתוח מתבצע בהרדמה כללית. המנתח מבצע חתך בצוואר, מאתר את בלוטת/ות הפאראתירואיד הפגועות ומסיר אותן. במקרים מסוימים, ייתכן שיוסרו כל ארבע הבלוטות, וחלק קטן מבלוטה אחת יושתל מחדש בזרוע או בירך כדי למנוע ירידה חדה ברמות הסידן.

התאוששות וסיכונים

לאחר הניתוח, רוב המטופלים משוחררים הביתה ביום הניתוח או למחרת. ייתכנו כאבים קלים בצוואר, צרידות זמנית ובחילה. סיבוכים נדירים יותר כוללים: דימום, זיהום, פגיעה בעצב הגרון האחראי על הקול (נדיר), וירידה זמנית או קבועה ברמות הסידן (היפוקלצמיה) אשר דורשת נטילת תוספי סידן וויטמין D.