רופאים לתסמונת המעי הרגיז IBS - מידע ורשימת מומחים

תסמונת המעי הרגיז (Irritable Bowel Syndrome – IBS) היא הפרעה כרונית נפוצה המשפיעה על המעי הגס.
היא אינה גורמת לנזק מבני למעי או למחלות מעי דלקתיות, אלא פוגעת בתפקודו התקין.
IBS מאופיינת בתסמינים המופיעים וחוזרים ונשנים לאורך זמן, ועלולה לפגוע משמעותית באיכות החיים של מי שסובל ממנה,
אך אינה מגבירה את הסיכון למחלות מעי חמורות יותר, כגון מחלת קרוהן, קוליטיס כיבית או סרטן המעי הגס.

תסמינים

התסמינים של תסמונת המעי הרגיז משתנים מאדם לאדם בעוצמתם ובשכיחותם, אך לרוב כוללים שילוב של אחד או יותר מהבאים:

• כאבי בטן או התכווצויות, שלרוב מוקלים לאחר יציאה.
• נפיחות וגזים בבטן.
• שינויים בהרגלי היציאות: שלשולים, עצירות, או לסירוגין שלשולים ועצירות.
• שינוי במראה הצואה (למשל, צואה צרה או עם ליחה).
• תחושת חוסר התרוקנות מלאה לאחר יציאה.
• צורך דחוף ביציאה.

גורמים וטריגרים

הסיבה המדויקת לתסמונת המעי הרגיז אינה ידועה במלואה,
אך קיימים מספר גורמים אפשריים וטריגרים שעלולים לעורר או להחמיר את התסמינים:

• התכווצויות שרירים במעי: התכווצויות חזקות או חלשות מהרגיל של שרירי המעי עלולות להשפיע על תנועת המזון במערכת העיכול.
• בעיות במערכת העצבים: תקשורת לקויה בין המוח למעיים (ציר המוח-מעי) עלולה לגרום לתגובת יתר של הגוף לשינויים רגילים במערכת העיכול, ולהוביל לכאב או אי נוחות.
• זיהום חמור: IBS עלולה להתפתח בחלק מהמקרים לאחר זיהום חמור במערכת העיכול (כגון גסטרואנטריטיס).
• שינויים בפלורת המעי: חוסר איזון בחיידקי המעי (המיקרוביום) עשוי למלא תפקיד בהתפתחות התסמונת.
• מתח נפשי: למרות שמתח אינו גורם ל-IBS, הוא יכול להחמיר משמעותית את התסמינים הקיימים.
• מזונות מסוימים: חלק מהאנשים מדווחים על החמרה בתסמינים לאחר צריכת מזונות ספציפיים,
  כגון מזונות עשירים בפחמימות מסוימות (FODMAPs), מוצרי חלב, קטניות, או משקאות מוגזים.
• שינויים הורמונליים: נשים נוטות לדווח על IBS יותר מגברים, ותסמינים לעיתים קרובות מחמירים סביב הווסת.

אבחון

אבחון תסמונת המעי הרגיז מתבצע לרוב על ידי שלילה, כלומר, לאחר שמוחלות מחלות אחרות בעלות תסמינים דומים.
הרופא יבצע בדיקה גופנית וישאל שאלות מקיפות לגבי ההיסטוריה הרפואית והתסמינים. בדיקות נוספות שעשויות להידרש כדי לשלול מצבים אחרים כוללות:

• בדיקות דם לשלילת צליאק, אנמיה או סמני דלקת.
• בדיקות צואה לשלילת זיהומים, דלקת או דם סמוי.
• במקרים מסוימים, קולונוסקופיה או סיגמוידוסקופיה, בעיקר אם קיימים תסמיני "דגל אדום" כמו ירידה במשקל, דימום רקטלי, או אנמיה.

האבחנה לרוב מסתמכת על קריטריונים קליניים, כגון קריטריוני רומא (Rome IV criteria),
המגדירים כאבי בטן חוזרים לפחות יום אחד בשבוע במשך שלושה חודשים, יחד עם שינויים בתדירות או בצורת הצואה.

טיפול וניהול

הטיפול בתסמונת המעי הרגיז מתמקד בהקלה על התסמינים ובשיפור איכות החיים.
הגישה הטיפולית משלבת לרוב שינויים באורח החיים, תזונה, ולעיתים גם תרופות:

• שינויים תזונתיים: זיהוי והימנעות ממזונות טריגרים.
  דיאטת FODMAP דלת, הגברת צריכת סיבים (לסיוע בעצירות), הימנעות ממזונות שומניים, קפאין, אלכוהול ומשקאות מוגזים.
  מומלץ להתייעץ עם דיאטן/ית קליני/ת המתמחה ב-IBS.
• ניהול מתח: טכניקות הרפיה כמו יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס, פעילות גופנית סדירה ושינה מספקת יכולות לסייע בהפחתת תסמינים הקשורים למתח.
• תרופות:
  • תרופות נגד שלשולים: כמו לופרמיד (Loperamide).
  • תרופות משלשלות: לסיוע בעצירות.
  • תרופות נוגדות עוויתות (אנטיספזמודיות): להקלה על כאבי בטן והתכווצויות.
  • נוגדי דיכאון במינון נמוך: לעיתים משמשים להפחתת כאב על ידי השפעה על האותות העצביים בין המוח למעיים.
  • תרופות ספציפיות ל-IBS: כגון ריפקסימין (Rifaximin) במקרים של שלשול, או לינקלוטיד (Linaclotide) לעצירות.
• טיפולים פסיכולוגיים: טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), היפנוזה או ביופידבק יכולים לעזור בניהול הכאב והמתח הקשורים ל-IBS.

חשוב לזכור כי תסמונת המעי הרגיז היא מצב כרוני שדורש ניהול מתמשך.
שיתוף פעולה עם רופא גסטרו וצוות רב-מקצועי (כולל דיאטן/ית ופסיכולוג/ית) יכול לשפר באופן ניכר את איכות חיי המטופל.